החלטה בתיק ת"א 5813-06-11

בפני בקשה לפסילת שופט שהוגשה ע"י המבקשים במסגרת דיון בבקשתם למתן צו מניעה זמני כנגד המשיב.

ביום 2.6.11 ניתן לבקשת המבקשים, במעמד צד אחד, צו מניעה ארעי כנגד המשיב והדיון בבקשה למתן צו המניעה הזמני נדחה לדיון במעמד הצדדים למועד אחר.

ביום 5.7.11 התקיים דיון בבקשת המבקשים למתן צו המניעה הזמני במעמד הצדדים.

הבקשה נדונה לגופה, נחקרו הצדדים, הוגשו מוצגים, נשמעו טיעוני הצדדים ובתום הדיון הורה בית המשפט על הגשת סיכומי הצדדים בכתב תוך שנקצבו מועדים להגשת הסיכומים ע"י כל אחד מהצדדים. על המבקשים היה להגיש סיכומיהם בכתב לבקשה עד ליום 11.7.11.

סיכומי המבקשים לא הוגשו עד ליום 11.7.11.

ביום 11.7.11 הגישו המבקשים בקשתם לפסלות שופט שבענייננו, בציינם ש"בקשת פסילה זו מוגשת לאור העובדה שכב' בית המשפט באופן ניהול הדיון מלכתחילה ועד תום הדיון, גילה יחס עויין ושלילי בלשון המעטה כנגד המבקשים, גילה חוסר אובייקטיביות משוועת כנגד המבקשים, גילה משוא פנים תכוף לטובת המשיב וכנגד המבקשים ולמעשה ניתן לקבוע בוודאות שכב' בית המשפט היה והינו נעול בדעותיו כלפי המבקשים בעניין הבקשה לצו המניעה הזמני וכי למעשה כל הדיון בפני כב' בית המשפט התנהל "שהמשחק הינו מכור" כבוד בית המשפט "נעול" בהחלטתו ואין כל טעם בהגשת סיכומים והמשך הדיון בפני מותב זה".

המשיב עתר לדחיית בקשת המבקשים בציינו בין השאר ש"אין בנימוקים בבקשת הפסילה אפילו נימוק אחד המהווה עילה לפסילה" וכי "בניגוד לנטען בבקשת הפסילה: בית המשפט לא התייחס למבקשים באופן שלילי ולא באופן עוין, לא נהג במשוא פנים כלפי מי מהצדדים ולא היה נעול בדעותיו כלפי המבקשים ובעניין הבקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט לא צעק על המבקשים ולא השפיל איש מהם, לא שם עצמו כפרקליט המשיב, לא נהג במבקש 1 כבעבריין, לא נהג בחוסר אובייקטיביות, לא חרץ את דינו של מי מהצדדים לא מנע שאלות בחקירות אלא כאשר סבר כי אינן רלבנטיות ולא הביע דעה נחרצת בכל עניין שהוא".

עוד טען "שהמבקשים השתהו שיהוי שאין לו תקנה בהעלאת טענת הפסול" והוסיף כי המבקשים לא העלו את טענת הפסלות במשך 6 ימים מתום הדיון שהתנהל במעמד הצדדים בבית המשפט, בית המשפט קצב מועד להגשת סיכומי המבקשים וזאת עד ליום 11.7.11 וכשהגיע המועד להגשת סיכומים מטעמם ולא הגישו סיכומיהם "נזכרו לפתע בטענת הפסלות". הוסיף ב"כ המשיב כי תחושתם של המבקשים בנוגע למשוא פנים ול"שפת הגוף" של ביהמ"ש הינה תחושה סובייקטיבית שאין לה על מה לסמוך והדגיש כי כל יתר טענות המבקשים בנוגע לאופן ניהול הדיון ובנוגע לפסילת שאלות - הן טענות דיוניות שמקומן בפני ערכאת ערעור ואינן מהוות עילה לפסלות.

לאחר שעיינתי בבקשת המבקשים, בתגובת המשיב לבקשה ובתיק ת.א. 5813-06-11 בית משפט השלום בנתניה על כל המצוי בו - אומר כי דין בקשת המבקשים להדחות, וכך אני מורה.

המסגרת המשפטית על פיה דן בית המשפט בבקשה לפסילת שופט היא סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 וכן סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.

זאת ועוד, בקשת פסילה צריכה לעלות בהזדמנות הראשונה ולפני כל טענה אחרת, אין אלא להפנות ללשון תקנה 471 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי - תשמ"ד  1984, הדנה ב"מועד לטענת פסלות" שזו לשונה: "בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל הדין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" (ההדגשה שלי - א.ט.).

במקרה דנן המבקשים השתהו שהות ניכרת בהעלאת טענת הפסלות. בדיון שהתקיים בבית המשפט במעמד הצדדים ביום 5.7.11 ביקש ב"כ המבקשים, לקראת סוף הדיון, לטעון טענותיו וליתן הסבריו וביקש שהדברים ירשמו, ניתן לו לעשות כן ודבריו נרשמו, הכל כמפורט בפרוטוקול (ראה פרוטוקול ישיבת יום 5.7.11, עמ' 19 שורות 20-23).

ב"כ המבקשים טען באריכות ודבריו נרשמו (ראה עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 5.7.11 שורות 24-27 עמ' 20 שורות 1-16) לאחר שב"כ המבקשים טען טענותיו ודבריו נרשמו בפרוטוקול ולא העלה כל טענת פסלות כאמור, הגיבה ב"כ המשיב לדבריו כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 5.7.11 עמ' 20 לפרוטוקול שורות 18-31 עמ' 21 לפרוטוקול שורות 1-25).

לאחר שב"כ המשיב טענה טיעוניה האמורים שוב לא העלו המבקשים טענת פסלות אלא טענו טענות נוספות לגופו של הסכסוך דהיינו לענין הבקשה למתן הסעד הזמני שהוגשה על ידם כנגד המשיב כמפורט בישיבת יום 5.7.11 עמ' 21 לפרוטוקול שורות 27-31 עמ' 22 שורות 1-18.

גם לאחר תום הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 5.7.11 לא העלו המבקשים טענת פסלות. בית המשפט בהחלטתו מיום 5.7.11 שניתנה במעמד הצדדים כאמור הורה למבקשים להגיש סיכומיהם לבקשתם למתן הסעד הזמני עד ליום 11.7.11. המבקשים מאז תום הדיון בביהמ"ש (5.7.11) ובמשך 6 ימים, מעבר למועד זה לא העלו טענת פסלות ורק כשהגיע המועד שהיה עליהם להגיש סיכומיהם לביהמ"ש וזאת ביום 11.7.11, סכומים שלא הוגשו על ידם במועד זה, הגישו ביום 11.7.11 את בקשת הפסלות שבענייננו. משכך, הוגשה בקשת הפסלות בשיהוי ניכר.

צודקת ב"כ המשיב בטענתה לפיה נקבע כבר על ידי ביהמ"ש העליון כי שיהוי של 3 ימים בהעלאת טענת פסלות הוא שיהוי שאין לו תקנה לא כל שכן שהוי של 6 ימים כבענייננו. אין אלא להביא מדברי ביהמ"ש העליון בבג"צ 1622/00 יואב יצחק נ' נשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק, פ''ד נד(2) 54, עמ' 62, היפים לענייננו: "המועד שבו העלה העותר לראשונה את טענת הפסלות היה, כזכור, שלושה ימים לאחר שהרכב השופטים שלפניו נדונו הערעורים, סיים לשמוע את טענות הצדדים ודחה התיקים לעיון. גם אם נניח, כי העותר חף משיהוי אובייקטיבי, באשר העובדות שעליהן ביסס את טענת הפסלות נודעו לו, כפי שטען בעתירתו, רק "באחרונה" וכי בנסיבות העניין נמנע ממנו מלבררן מבעוד מועד, לא יהיה מנוס מן המסקנה, כי במועד שבו הועלתה לקתה טענתו בשיהוי אובייקטיבי כבד".

כך בענייננו.

דין בקשת הפסלות להדחות הן מאחר והמבקשים לא העלו את טענת הפסלות " לפני כל טענה אחרת" והן מחמת שלא העלו את טענת הפסלות " מיד לאחר שנודעה להם עילת הפסלות". כך גם דין בקשת הפסלות להידחות מאחר והמבקשים השתהו שיהוי ניכר בהעלאת טענת הפסלות, זאת 6 ימים לאחר שביהמ"ש סיים לשמוע טענות הצדדים לעניין בקשת המבקשים למתן הסעד הזמני, קבע מועד להגשת סיכומי הצדדים בכתב תוך שקצב למבקשים מועד להגשת סיכומיהם עד ליום 11.7.11, סכומים שלא הוגשו על ידיהם במועד זה שנקבע, ובאופן שביום 11.7.11 הגישו המבקשים בקשתם לפסלות שופט.

הנה כי כן, אין מנוס מהמסקנה כי במועד שבו הועלתה בקשת הפסלות (11.7.11) - לקתה בקשתם בשיהוי אובייקטיבי כבד ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, וכך אני מורה.